<h1>הרוקח סימן שנ"ה</h1>
<h2>דף ז:</h2>
מעשה שנשאו שני כהנים בשבת בפרשת כי תצא ונחלקו בו חכמים זה אומר יתפלל אחד מן החתנים וסיעתו בבית אחר, וזה אומר יקדים האחד להתפלל ויצא מבית הכנסת, וזה אומר יעמוד האחד ושושביניו מבחוץ בשעה שיקרא חבירו ולוי אחד עמו ואחר כך יכנס השני וכו'. כמו שכתב במעשה גאונים בסימן צ"א. במגנצ' נזדמן חתן לויושע ואמרו וידבר דוד ודחו שוש אשיש. נוהג החתן לשבר הכוס כי הא דתבר זוגיתא חוורתא על שם גילו ברעדה. מנהג שאין נושאין בין פסח לעצרת לפי שימים אלו עלולים שנפל מגפה בתלמידיו של ר' עקיבא. ויש מקומות שנושאים עד ראש חדש אייר ומשם ואילך נמנעין. כשאירע חתן כהן הוא קורא ראשון על שם וקדשתו כל דבר שבקדושה כבשאר כהנים ונהגו לומר כן הבו גודל לאלהינו וכו' ותנו כבוד לתורה ומתחיל הרשות שאומר לחתן וגו' ומסיים האל תמים דרכו וקורין לו פרשה קטנה ועומדים כל הקהל לקראתו ושושביניו סובבין אותו, ומברכין אותו ג' פעמים ונודר צדקה ומעיל לכבוד התורה. ונוהגין תכף ליציאת הכנסת שהולך חתן אצל הכלה ונותן לה בחיקה מקטורן וחגור וכובע שלו, כלומר מזה תגבי כתובה ואפ[י]לו מן גלימא דעל כתפאי.
